אוליבה חלק א

ברוכים השבים לפוסט נוסף בסקירת הסיגרים של ויה קלרה.

בשני הפוסטים הקרובים נעסוק באחד ממותגי הסיגרים המוכרים ביותר בעולם. OLIVA.

לסיגרים של חברת אוליבה יש רזומה עשיר, הסדרות השונות שלהם זכו בלא מעט פרסים בין לאומיים וכל חנות סיגרים המכבדת את עצמה מחזיקה במלאי מספר קופסאות של המותג.

בפסוט הזה נסקור את תחילתה של החברה. ההיסטוריה שלה. ואיך ראשי המשפחה שהשתתפו גם במלחמת העצמאות הקובנית וגם במהפכה הקומוניסטית לא נתנו לאירועים אלה לעצור אותם מהאהבה הרבה לעלי הטבק.

מליניו אוליבה הוא הראשון במשפחתו שהחל לגדל טבק עוד בשנת 1886 באזור שנקרא פינאר דל ריו שבקובה.

בתקופת מלחמת העצמאות לחם מליניו לטובת מדינתו ועזב לזמן מה את הגידולים. לאחר המלחמה חזר ולשדה הטבק האהוב עליו.

פעילות השדה הלכה וגדלה ובשנות העשרים של המאה הקודמת נכנס בנו של מליניו, פאקונדו אוליבה, נכנס לעסק המשפחתי והרחיב את שדות הטבק ומספר היבולים השנתי.

בשנות השישים כאשר המהפכנים הקומוניסטים השתלטו על קובה עברה המשפחה מגידול טבק לתיווך בטבק, אולם עקב האמברגו האמריקאי הפרנסה הייתה קשה וג'ילברטו, בן משפחה נוסף שנכנס לעסק המשפחתי, נסע ברחבי העולם כדי למצוא מקום חדש לחוות הטבק המשפחתית.

הוא חיפש מקומות במרכז אמריקה כמו הונדורס ומקסיקו ואפילו בפיליפינים. אולם בשום מקום לא נמצאו התנאים האופטימליים לגידול הטבק.

לבסוף כמו מגדלים רבים אחרים עברה המשפחה לניקראגואה ושם הם מגדלים עלי טבק איכותיים מזרעים קובנים שהביאו איתם מהמולדת הישנה. ג'ילברטו הוא למעשה האדם שהפך את החברה המשפחתית הקטנה לאימפרית סיגרים.

לא רבים יודעים אך בתחילה שמה של החברה המסחרית היה 'ג'ילברטו אוליבה סיגרס' ורק לאחר מכן שונה ל'אוליבה סיגרס'.

ג'ילברטו השיק את החברה ב1995. כאשר בהעדר מפעל לגלגול נאלץ לשכור מקום ולהשתמש במפעל של חברת פלסנסיה שבהונדורס(גם עליהם נפרט בהרבה בהמשך). מילוי הסיגרים נעשה באמצעות עלי טבק מהרפובליקה הדומיניקנית וממלאי הטבק המשפחתי מניקרגאוה. עלי העטיף היו דווקא מאקוודור.

החברה לא זכתה להצלחה מסחררת בתחילתה. אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת התאפיינה בהקמה של חברות סיגרים רבות כשהביקוש בשוק רק עולה ועולה. החברות הגדולות שכבר היו קיימות הגדילו את כמות הייצור וקנו חוות טבק ברחבי אמריקה וכך חברות קטנות יותר נאלצו לפרוש מהמשחק.

הישרדותה של חברת אוליבה נבעה מכך שהיה להם מלאי גדול של טבק שכבר נקטף והתיישן. מלאי זה גרם לכך שאוליבה הצליחה לייצר ולמכור מספר רב של סיגרים למרות התחרות הקשה ולהפוך לאחד המותגים החזקים בעולם הסיגרים.

בשנת 2003 פתחה אוליבה מפעל לייצור סיגרים באסטלי שבניקרגואה. עד שנת 2005 יצרה החברה כשש מיליון סיגרים בשנה. עד 2009 החברה הצליחה להרחיב את תפוקת יצור הסיגרים והתחילה לייצר כמות של שלוש עשרה מיליון סיגרים בשנה.

לחברה מספר חוות טבק, כולן בניקרגואה. בשנת 2016 נמכרה החברה לחברת הענק J.CORTES CIGAR אולם במסגרת החוזה מעורבים בני המשפחה בניהול החברה גם היום.

דרך אגב, אין לבלבל את המותג OLIVA CIGAR CO עליו כתבנו בפוסט זה עם המותג OLIVA TABACO CO – חברה אמריקאית לגידול טבק היושבת בפלורידה ואינה קשורה למותג כלל.

כיום חברת אוליבה נחשבת למגדל השני בגדולו בניקראגואה שמייצר סיגרים מזרעים קובנים.

סיגר הדגל שלהם מסדרה 5 (עליו נפרט בהרחבה בפוסט הבא) זכה במספר רב של פרסים ונחשב לאחד הסיגרים האהובים והנמכרים בעולם.

#eilat #cigars #

אוליבה מילניו סידרה V